<h1>מחזור ויטרי סימן תק"ה</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
מצאתי במדרש אגדה [עיין פרד"א פכ"ט] כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא היו פורעים מפני עינוי הדרך וכשהיו מוהלין היו נותנין את המילה בעפר. ומאותה שעה ואילך היו נוהגין לתת את המילה [בעפר]. והיו נוהגין כן עד שגדלה מלכות ירבעם ובטלה ובא אליהו והחזירה והיינו דכת' כי עזבו בריתך בני ישראל. אמרו לו הק' אתה (הפקדת) [הקפדת] על המילה. חייך שכל שעה שמקיימין בניי מצוה זו תהא עומדת ביניהם. לפיכך תיקנו לעשות כסא כבוד למלאך הברית. וזהו אליהו. דכת' ומלאך הברית אשר אתם חפיצים. וכת' (הנני שולח) [הנה אנכי שלח] לכם את אליהו וגומ'. מיכן התקינו לעשות כסא למלאך הברית. בפרקי' דר' אליעזר. ת' ואחת קתידרא לבעל הברית היושב בה והילד על ברכיו. ומפות מביאין שם שהמוהל מקנח בהן את ידיו לאחר שנטלם מדם ברית. ויש אומ' דסימן משתה הוא כל זמן שהמפה על הפתח. וכלי מלא חול שבו נותן קציצת המילה. על שם ושמתי את זרעך כחול הים. ת'. ואמרי במדרש גבעת הערלות. לוקחין הערלה ומכסין אותה ואת הדם בעפר. ועוד שנמשלו ישראל כעפר הארץ. בתשובות הגאונים ת'.
שמונת ימי המילה כשמרחיצין את הקטן ממעכין לו את הערלה ביד. מפני שהיא מתרככת על ידי מיעוך. ונוח לעשות הפריעה. ועושין לו סמרטוטין עגולין נקובים באמצע ונותנין בשמן זית להלביש בהן את המילה. וכותשין עשב אפייא ונותנין על המילה להסיר את הכאב. ביום שמיני של מילה משכימין לבית הכנסת להתפלל [פסחים ד' ע"א] שזריזין מקדימין למצות דכת' וישכם אברהם בבקר. ומדליקין את הנר. על שם כי נר מצוה ותורה אור. ת'. ועוד דאמר באחד דיני ממונות. [סנהדרין ל"ב ע"ב] אור הנר בברור חיל משתה שם. ונר סימן למשתה הוא ת'. ומתקינין לשם שני קתידראות ופורסין עליהם מעיל או כל דבר תפארת לנוי. האחת לצורך אליהו הבא ויושב שם ורואה בקיום המצוה. ת'.
